בהג'ת יונס נ' משהב חברה לשכון בניין ופיתוח בע"מ

פסק דין

התובע הוא קבלן בנייה, והוא הועסק על ידי הנתבעת כקבלן משנה בביצוע עבודות בניה בפרויקט בעיר מודיעין, פרויקט אותו בצעה הנתבעת כקבלן ראשי. בין התובע לבין הנתבעת נחתמו בתקופה בין 29.9.95 ועד 30.11.98 שישה חוזים לביצוע עבודות בפרויקט.

התובע בצע במסגרת הפרויקט בין היתר עבודות שלד, עבודות אבן חוץ, עבודות טיח, ריצוף וצבע. התובע טוען כי הנתבעת לא שילמה לו את מכלול התמורה לה הוא היה זכאי בגין העבודות, וכי היא נותרה חייבת לו את סכום התביעה. התובע צירף את נספח י"א לתצהירו, בו הוא פירט את הסכומים שהיו אמורים להיות משולמים לו, לטענתו, בהתאם לעבודות שהוא בצע; את התשלומים ששולמו לו בפועל; ואת הההפרשים שטרם שולמו לו – שסכומם הכולל הוא סכום התביעה.

הצדדים התקשרו ביניהם במספר הסכמים, מכוחם היה על התובע לבצע עבודות עבור הנתבעת, וזאת החל משנת 1995 ואילך. התובע בצע את עבודות הבניה משנת 1995 ועד שנת 2001 (לגרסתו), או עד שנת 2000 (לגרסת הנתבעת).

התובע טען כי הוא סיכם עם מנהל הפרויקט מטעם הנתבעת, מר יובל אוגורינסקי (להלן: "אוגורינסקי") כי התשלומים מכוח ההסכמים יבוצעו בשיטת חישוב מצטברת, קרי על פי קצב העבודה. בכול חודש היה מבוצע חשבון זמני על ידי מר אוגורינסקי, שהתייחס לעבודות שבוצעו בחודש הקודם. כל החשבונות היו זמניים, ובתום העבודה היה אמור להערך חשבון סופי. התשלום לו היה זכאי התובע, היה בהתאם לעבודה שהוא בצע בפועל, גם אם עבודה זו היתה בהיקף גדול יותר ממה שהוסכם עליו בהסכם. התובע טען כי הוא ביצע את העבודות המצוינות בנספח ט' לתצהירו, וכי מסמך זה אושר על ידי המהנדס הממונה על הכמויות אצל הנתבעת – סמיון. לגישת התובע, עילת התביעה שלו קמה רק עם סיום כל העבודות, לביצוע ההתחשבנות עם הנתבעת.

הנתבעת טענה כי התביעה התיישנה, וכי לחלופין היא נגועה בשיהוי. כן טענה הנתבעת כי התובע היה צריך להגיש חשבונות חלקיים בגין כל הסכם בנפרד, מדי חודש בחודשו. עוד נטען כי הנתבעת הורתה לתובע להפסיק את עבודתו בחודש אפריל 2000, וכי במועד זה היה על התובע להגיש חשבון סופי. התובע קבל את כל המגיע לו, משום שהנתבעת הוציאה סכומים משמעותיים לתיקון הליקויים בעבודות התובע, הן בעצמה והן על ידי קבלנים אחרים. את הסכומים הללו הנתבעת זכאית לקזז מכול סכום שייקבע שמגיע לתובע לקבל ממנה.

טענות הצדדים יידונו בפירוט להלן.

האם היו ההסכמים פאושליים?

המחלוקת הראשונה בין הצדדים מתייחסת לאופיים של ההסכמים בהם הם התקשרו – האם היו אלה הסכמים פאושליים אם לאו. התובע טען כי ההסכמים לא היו פאושליים, אלא כי הוא היה זכאי לתשלום בגין הכמויות שבוצעו על ידיו בפועל – זאת בהתייחס לכול ההסכמים למעט אחד.

אני סבורה כי יש לקבל את טענתו של התובע.

ראשית, מבין כל ההסכמים שנחתמו בין התובע לבין הנתבעת, ישנו הסכם אחד בלבד בו צוין כי המחיר הוא פאושלי. מדובר מהסכם מיום 19.10.98 לביצוע עבודות טיח פנים ועבודות שונות בבנין מספר 7. בהסכם זה צוין "מחיר פאושלי לבנין – 46,000 ₪". ביחס להסכם זה, גם התובע אינו חולק על כך כי המחיר היה מחיר פאושלי. אולם, העובדה כי בהסכם זה צוין במפורש כי המחיר שלו הוא פאושלי, היא אינדיקציה פרשנית ביחס ליתר ההסכמים, בהם ענין זה לא צוין – ומכאן כי הצדדים לא היו מעוניינים כי המחירים באותם הסכמים יהיו מחירים פאושליים. ביתר ההסכמים צוינו כמויות במ"ר, דבר שככלל אינו הכרחי בהסכמים פאושליים.

מעבר לכך, הטענה לפיה ההסכמים לא היו פאושלים, מגובה בעדותו של מר אוגורינסקי, שכזכור היה מנהל הפרויקט מטעם הנתבעת. מר אוגורינסקי העיד כי החוזה לא היה פאושלי, אלא "חוזה סטנדרטי לפי מדידה" (ר 'עמ' 29 לפרוטוקול).

יוער כי לעדותו של מי שהיה מנהל הפרויקט מטעם הנתבעת, יש לטעמי משקל רב. זאת, הן משום שהוא הכיר את העובדות בתקופה הרלוונטית מצדה של הנתבעת, והן משום שלא נטען כי יש לו מניע להעיד דברים שאינם תואמים את המציאות (הוא אף ציין בעדותו כי אין לו קשר רציף עם התובע, איתו הוא נפגש רק אחת למספר שנים – ר' עמ' 27 לפרוטוקול).

מר אוגורינסקי העיד כי התשלום לתובע היה לפי "מה שבוצע בפועל". לגישתו, גם מנכ"ל הנתבעת נהג לבוא עם מר אוגורינסקי מדי יום חמישי, לערוך איתו סיור, ולבדוק את מצב המבנים ולראות מה בוצע ומה לא בוצע (ר' עמ' 21 לפרוטוקול, שורות 7-8). לגישתו של העד, התשלומים בוצעו באופן הזה במהלך העבודה, כאשר בסוף העבודה היה מקום לבצע מדידה, ולשלם לתובע בהתאם למכלול העבודה שהוא בצע (ר' עמ' 22 לפרוטוקול, שורה 21).

עד ההגנה מר גרניצה הודה ביחס לחלק מרכיבי התביעה, כי התשלום עבורם הוא על פי הביצוע בפועל – כך לגבי הקירות הקבועים הוא העיד כי "רק בפועל נקבעת הכמות של הקירות הקבועים". באשר לעבודות ציפוי האבן – הודה מר גרניצה כי ההסכם התייחס ל-4,000 מ"ר, והנתבעת שילמה לתובע לפי 4,925.20 מ"ר, כלומר מעבר לכמות שצוינה בתוכניות. כך גם לגבי בנין 12-B, בו אושרה כמות של 639 מ"ר, העולה על הכמות בתוכניות. מובן כי גם זו אינדיקציה לכך שהתובע היה זכאי לתשלום לא לפי סכום קבוע, אלא לפי הביצוע בפועל של העבודות.

באשר לנספחים ט' וט' 1 שהוצגו לעד מר גרניצה, הוא אישר את חתימתו של סמיון עליהם, אך טען כי אינו יודע אם הם משקפים את הכמויות שבוצעו בפועל על ידי התובע. לא ברור מדוע מר גרניצה לא בירר נקודה זו. מר גרניצה הודה כי "צבע חוץ נמדד, וכך גם לגבי ריצוף אמבטיה" (ר' עמ' 40 לפרוטוקול).

מר גרניצה הודה כי נספח ט' מבטא מדידות בפועל, אולם הוא טען כי מדובר בעבודות נוספות חריגות, שאז מבצעים מדידות (ר' עמ' 43 לפרוטוקול, שורה 4). העד טען כי זה בלתי אפשרי למדוד טיח פנים בשטח, אבל דברים כמו צבע מעקה, פרופילי גמר פינות וכו', יתכן מאוד שנמדדו בשטח ושולמו כסעיפים של עבודות נוספות (עמ' 43 שורות 6-7). טענות אלה לא הוכחו ע"י העד בראייה אובייקטיבית כלשהי, ועל כל פנים עולה מהן כי התיזה לפיה כל ההסכמים היו פאושליים, אינה נכונה. יתרה מזאת, כאשר לעד מוצגת טענה לפיה המסמך מיום 30.3.00 נערך לפי מדידות בשטח, העד משיב כי הוא אינו יודע, אך משער כי לא זה המצב (ר' עמ' 43 לפרוטוקול, שורה 9).

סיכומה של נקודה זו – ההסכמים לא היו הסכמים פאושליים, והתובע היה זכאי לכן לתשלום עבור העבודה שבוצעה על ידיו בפועל, כפי שהיא נמדדה ואושרה.

האם התביעה התיישנה?

כאמור, טענה הנתבעת כי יש לדחות את התביעה משום שהיא התיישנה. התביעה הוגשה ביום 10.7.07.